הכרעת דין בתיק ת"ד 12987-08 - פסקדין

הנאשם הואשם באי ציות לתמרור ב-36, עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ובנהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

נסיבות האירוע כמפורט בכתב האישום היו כדלקמן:

בתאריך 24.03.2008, שעה 20:00, נהג הנאשם רכב הונדה מ.ר. 4292017 (להלן - הרכב או רכב הונדה) ברחוב מתתיהו בבני ברק, מכיוון מזרח לכיוון מערב והתקרב לצומת עם רחוב רובינא. ברחוב מתתיהו בסמוך לצומת מוצב בכיוון נסיעת הנאשם תמרור ב-36. אותה שעה נהג כהן חיים (להלן-רוכב האופנוע) על אופנוע קוואנג מ.ר.  5436964 (להלן - האופנוע) ברחוב רובינא מכיוון צפון לכיוון דרום, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם והתקרב לצומת האמור.

הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לצומת, מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע, חסם דרכו ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב האופנוע ולכלי הרכב נגרמו נזקים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונוהלו ההוכחות.

מטעם התביעה העידו רוכב האופנוע ובוחן התנועה - רס"מ צמח אלי (להלן - בוחן התנועה) ,כשהאחרון הגיש חוות דעת מומחה ותרשים (סומן ת/7) וצילומים של זירת התאונה כפי שצולמו על ידי הנאשם במועד התאונה. כן הוגשו הודעות הנאשם (סומנו ת/8 ו-ת/9).

מטעם ההגנה העיד הנאשם. בעת האירוע נסע ברכבו של הנאשם נוסע נוסף, אך הוא לא זומן כעד מטעם ההגנה. ההגנה לא נימקה מדוע נמנעה מלזמן עד רלוונטי, ובהימנעותה זו יש  כדי לחזק את הגרסה  המפלילה.

אין חולק כי בכיוון נסיעת הנאשם היה מוצב תמרור ב-36, המורה כי עליו לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים ברחוב רובינא, כשהנאשם מצדו התכוון לחצות את הצומת ולהמשיך בנסיעה ברחוב מתתיהו לכיוון ישר.

בהודעתו הראשונה מיום 26.3.2008 (ת/8) טען הנאשם, כי בצדו  הימני של רחוב מתתיהו חנו רכבים, אשר הסתירו לו את שדה הראיה לעבר רחוב רובינא. הוא גלש באיטיות ולאחר שהבחין באופנוע שהגיע מימינו - עצר. בהמשך רחוב רובינא חנה משמאלו  טנדר באלכסון (להלן - הטנדר). הנאשם טען כי רוכב האופנוע, " הגיע במהירות שיא", פגע בלוחית הרישוי של רכבו והחליק אל מתחת לטנדר.

בהודעת נהג תחת אזהרה (ת/9) מיום 10.4.2008 הוסיף הנאשם, כי הבחין ברוכב האופנוע " שניה לפני המגע" (ש' 24) בין כלי הרכב. לראשונה מסר הנאשם בהודעתו זו כי ברכבו נסע נוסע נוסף.

רוכב האופנוע העיד, כי נסע במהירות של 30-40 קמ"ש לערך. הוא נסע באמצע הכביש היות ורחוב רובינא הינו חד סטרי ורכבים חונים בצד אחד של הכביש. על מנת להגיע לצומת עליו לטפס בעליה. כשהגיע לאמצע הצומת התנגש בו רכב ההונדה, וכתוצאה מכך ניזוקו הטמבון ולוחית הרישוי של הרכב. רוכב האופנוע הוסיף  כי כשהתקרב לצומת לא הבחין באורות של רכב המתכוון לחצות את הצומת ולראשונה הבחין ברכב ההונדה שעה שטמבון הרכב היה כבר בתוך הצומת. הוא סטה ימינה במטרה למנוע התנגשות ברכב ההונדה,  ואז נאלץ לסטות שמאלה על מנת להימלט מפגיעה בטנדר החונה. בסופו של דבר, החליק האופנוע אל מתחת לטנדר, ורוכב האופנוע  הועף למרחק של 5-6 מטרים.  

בוחן התנועה (ע.ת.2) הגיע לזירת התאונה כשבועיים לאחר האירוע. את מיקום הטנדר הוא קבע על בסיס העדויות, אך כאמור הוגשו גם צילומים המעידים בבירור היכן חנה הטנדר. בוחן התנועה קבע כי שדה הראיה של הנאשם מקו הצומת לימין עמד על 20 מטרים, אך בעדותו הסכים כי אם חנו רכבים מימין כיוון נסיעת הנאשם, הרי ששדה הראיה היה יותר מצומצם. לטענתו, במצב כזה היה על הנאשם להקפיד ולנסוע "עקב בצד אגודל".

לנאשם היו מספר גרסאות בנוגע לשאלה מתי הבחין לראשונה ברוכב האופנוע והאם כשהבחין בו היה בנסיעה או בעמידה.  בהודעתו הראשונית טען כי לאחר שהבחין ברוכב האופנוע עצר את הרכב. בהודעתו השנייה טען הנאשם כי הוא " התקדם לאט ואז רוכב האופנוע חתך אותי מול חזית רכבי", כשברוכב האופנוע הבחין רק שניה לפני ההתנגשות. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי הבחין ברוכב האופנוע ממרחק של  20 מ'  (פרוטוקול, עמ' 7, ש'3) שעה שרכבו היה  בעצירה.  נשים לב כי בעדותו אישר הנאשם כי שדה הראיה שעמד לרשותו הינו 20 מטר, כפי שקבע בוחן התנועה.

אני מאמינה כי הנאשם עצר את הרכב רק לאחר שהבחין ברוכב האופנוע, ואילו עדותו בבית המשפט הינה בגדר " עדות כבושה".

נבהיר כי הנאשם נדרש לנקוט בזהירות מוגברת לנוכח מצב התנועה בצומת. לטענתו, בצד ימין ברחוב מתתיהו חנה רכב שחסם את שדה הראייה שלו לכיוון ימין (למרות שהנאשם לא צילם את אותו רכב). בצד השני של הצומת חנה טנדר באלכסון אשר חסם חלק מנתיב הנסיעה. בנסיבות אלה היה על הנאשם לעצור מיוזמתו את הרכב ברגע בו נפתח לו שדה הראיה, שכן היה עליו לצפות כי כניסתו לצומת עשויה לחסום את נתיב הנסיעה של רכבים המגיעים מרחוב רובינא. חרף זאת הודה הנאשם בעדותו כי בעת שנכנס לצומת כלל לא התייחס לטנדר היות וזה לא הפריע לו להמשיך בנסיעה ישר ברחוב מתתיהו, אך בהמשך סתר עצמו כשטען כי  הטנדר " חונה בצומת. הוא כמעט חוסם לי את המעבר. נשאר לי מטר בצד ממנו ולכן הוא לא הפריע לי". (פרוטוקול עמ' 8, ש'20-21). כאמור, עקב חניית הרכבים בצומת ובפרט חנייתו של הטנדר היה על הנאשם לצפות כי כניסתו שלו לצומת תחסום את נתיב הנסיעה לרכבים הנוסעים ברחוב רובינא. לפיכך, היה עליו לעצור על מנת לוודא כי אין רכב המתקרב מרחוב רובינא, אך הנאשם עצר רק לאחר שכבר הבחין באופנוע.

זאת ועוד, הפתרון שהציע הנאשם למצב הדברים הנוכחי הוא כי " כל רכב שהיה מגיע היה עוצר לידי והיינו מסתדרים", היינו הנאשם ציפה כי  רכב שיגיע מרחוב רובינא יעצור בצומת, בעוד שכאמור על הנאשם מוטל היה ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים ברחוב רובינא, ולא לאלץ אותם לעצור.

צפייתו של הנאשם כי הרכבים המגיעים מרחוב רובינא יעצרו עקב כניסתו לצומת יש בה משום ביצוע עבירה של אי מתן זכות קדימה, כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

אמר בא כוחו של הנאשם שיש טעם לפגם בעדותו של רוכב האופנוע בשל העובדה שהאחרון הודה כי בהודעתו במשטרה לא ציין כי שמע חריקת בלמים בשל חששו, שמא אמירה זו תפעל לטובת הנאשם. חריקת הבלמים מעידה כי  הנאשם לא היה במצב עצירה בעת שהבחין ברוכב האופנוע. כפי שכבר הובהר לעיל, הנאשם עצמו הודה בהודעתו הראשונה כי נכנס לצומת ועצר את הרכב רק לאחר שהבחין ברוכב האופנוע, כשמהודעתו השנייה עולה כי הבחין ברוכב האופנוע ממש לפני ההתנגשות.

עם זאת, אקבל את טענת ההגנה כי רוכב האופנוע נסע במהירות גבוהה בעוד הנאשם נכנס לצומת במהירות איטית. רוכב האופנוע עצמו הודה כי : " אם הנאשם היה נותן לי מכה הייתי עף ימינה באוויר אבל הוא נתן לי נגיעה". רוכב האופנוע הוסיף כי: " רכב הנאשם טיפה בלט מהרכבים החונים ...הוא היה בתחילת הצומת כשהוא בולט מהקו של הרכבים החונים."